הסכם ממון הוא חוזה הנערך בין בני זוג בנוגע לעתידם הכלכלי, המשפחתי והזוגי. משמש כמעין פוליסת ביטוח ומסדיר את חלוקת הרכוש בין הצדדים במקרה של פרידה וגירושין.
סעיף 7(11) לחוק הנוטריונים התשל"ו 1976 קובע את סמכות הנוטריון לאמת הסכם ממון בין בני זוג.
סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע כי: "הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו".
כאשר בני זוג מבקשים להסדיר ביניהם את מעמד רכושם טרם נישואיהם, יהיה עליהם לחתום בפני נוטריון שיאשר את זהותם ויוודא על נכונותם לחתום ברצון חופשי.
האישור הנוטריוני מתייחס למצב בו בני הזוג טרם נישאו (אך מתכוונים להינשא במהלך החצי שנה), והם מעוניינים להסדיר את מעמד הרכוש של כל אחד מהם במקרה של פרידה. הסדרת חלוקת הרכוש טרם הנישואים יכולה יכולה לחסוך להם זמן כסף ומשאבים בעתיד.
למי כדאי לערוך הסכם ממון?
לפני ההיבט הכספי, הסכם ממון הינו כלי מצוין למנוע סרבנות גט, מסדיר מירוץ סמכויות (בי"ד רבני או משפחה) והינו הסדר התומך בהוראות צוואה. הסכם ממון שנערך לפני הנישואין צופה עתיד ונועד לקבוע את כללי יחסי הממון שיחולו על הצדדים החל מיום נישואיהם. יש לשים לב שבניגוד להסכם שנעשה לפני הנישואין, הסכם ממון שנערך במהלך שנות הנישואין נועד לשנות את משטר יחסי הממון שכבר חל על הצדדים, בין מכוח ההסכם ובין מכוח ההסדר שבחוק, משטר שכבר יצר משמעות כלכלית מסוימת, עליה הסתמכו בני הזוג ופעלו לפיה בניהול ענייניהם. מדובר בשינוי מצב קיים ולא רק ביצירת מצב חדש.