צוואה היא הדרך הבטוחה ביותר לדאוג לחלוקת העיזבון על פי רצונו של הנפטר. היא הצהרה בכתב, המהווה מסמך משפטי, ומסדירה את חלוקת הרכוש של אדם לאחר מותו.
צוואה הדדית חוק הירושה קובע כי בני זוג רשאים בהחלטה משותפת לערוך צוואה המסתמכת אחת על השנייה . בני הזוג קובעים הדדית כי בפטירתו של אחד מהם הרכוש יעבור לשני ובהמשך, במותו של הבן זוג שנותר בחיים הרכוש יעבור לילדים או נכדים. בן זוג רשאי להוריש את עזבונו או חלק ממנו לבן זוגו וגם לגורם שלישי, וניתן לערוך צוואות אלו בשני מסמכים נפרדים שנערכו בו זמנית ובין אם במסגרת מסמך אחד. אם בני הזוג עושים צוואתם ביחד במסמך אחד, הצוואה ההדדית נקראת גם צוואה משותפת. כאשר נעשות שתי צוואות במועד אחד ויש הסתמכות של כל אחד מבני הזוג על צוואת בן זוגו, הרי חלות ההוראות של צוואות הדדית, משום שנה הסתמכות. כדי שהצוואות יוגדרו כצוואות הדדיות, על בני הזוג לדעת האחד את הוראות המצווה השני. כאשר בני הזוג עורכים צוואות נפרדות, ומורישים את רכושם בלי הסתמכות על הוראות בן זוגם – צוואותיהם אינן הדדיות, ולא חלים עליהם המגבלות הקבועות בעניין צוואה הדדית. חוק הירושה קובע כי צוואה הדדית, בניגוד לצוואה רגילה, מגבילה את האפשרות לשנות את הצוואה. ההגבלה על שינוי הצוואה הינה לאור הסתמכות בן הזוג. התוצאה היא שלפני שינוי הצוואה בחיי בן הזוג, יש ליידע אותו על הכוונה לשנות את הצוואה. במקרה שבן הזוג נפטר יש מגבלות נוספות על שינוי הצוואה. ההגבלות כאמור נובעות מכך שבן הזוג שנפטר הסתמך, ועשה צוואה בהתאם, וכעת הוא אינו יכולה לשנותה. נפטר אשר לא הותיר אחריו צוואה חוק הירושה קובע כי במקרה שאדם לא הותיר אחריו צוואה, יורשיו הם "היורשים ע"פ דין": מי שהיה במות המוריש בן-זוגו, ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם. באשר לאופן חלוקת הרכוש ליורשים ע"פ דין: בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית ונוטל משאר העיזבון מחצית. במידה ולמוריש בעת פטירתו לא היו ילדים או נכדים או הורים . לעומת זאת, אם נניח היורשים אחים, אחיינים או סבים, חלקו של בן הזוג בעיזבון יהיה שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון, ייטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון. ככל שאדם מעוניין כי חלוקת רכושו לאחר מותו תהיה ברורה, מסודרת ותשקף את רצונו, מומלץ לו לערוך צוואה באמצעות עורך דין ועדים או בפני נוטריון.
כיצד עורכים צוואה? לפי חוק הירושה, קיימות ארבע דרכים לערוך צוואה תקפה: בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות או בעל-פה.
בכתב יד אדם שהחליט לערוך צוואה בכתב יד , חשוב לשים לב שהצוואה כתובה כולה בכתב ידו, כולל ציון תאריך וחתימה. צוואה בכתב יד אשר אינה ממלאת אחר ההוראות הללו הינה צוואה פסולה וחסרת תוקף מחייב.
צוואה בפני עדים צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותחתם ע"י המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו. העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. לרוב, צוואה בעדים תערך ע"י עו"ד ובנוכחותו, כאשר אותו עורך הדין יכול לשמש כעד אחד ואדם נוסף כעד השני. אין חובה מבחינת החוק לערוך צוואה זו בנוכחות עורך דין, אולם מומלץ לעשות כן בכדי להבטיח את תקינותה של הצוואה, תקינותו של הליך עריכתה וחתימתה ומניעת התנגדויות עתידיות. חשוב לציין, שזוכה על פי הצוואה או בן זוגו אינו יכול לשמש כעד זאת על מנת למנוע חשש להתערבות פסולה בצוואה.
צוואה בפני נוטריון צוואה אשר נחתמת בפני נוטריון שקולה לצוואה שניתנה בפני רשות שיפוטית. ומכאן שמשקלה הראייתי כבד יותר מצוואות אחרות ולה עליונות גם על פני צוואה רגילה בפני 2 עדים . סעיף 19 לחוק הנוטריונים קובע כי אישור נוטריוני מהווה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת ועל כן בית המשפט לא יורה בנקל על בטלותו. בצוואה נוטריונית המצווה יכול לצוות את צוואתו בעל פה או בכתב בפני נוטריון ללא צורך בעדים נוספים, עניין המאפשר סודיות מוחלטת.
צוואה בעל פה מי שרואה עצמו מול פני המוות - יכול לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים את צוואתו. במקרה של עריכת צוואה בעל פה, יש לרשום את דבריו של המצווה בזיכרון דברים, לציין את תאריך שמיעת דבריו והנסיבות לעשיית הצוואה בעל פה ולהפקידה ע"י אותם העדים אצל הרשם לענייני ירושה סמוך ככל הניתן לאחר שניתן לעשותם. חשוב לדעת, כי צוואה שנעשתה בעל פה מאבדת את תוקפה ומתבטלת חודש לאחר שחלפו הנסיבות שגרמו לעריכתה וככל שהמצווה עודו בין החיים.
הפקדת הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה בדרך כלל, צוואה נחתמת במספר עותקים לפי דרישת המצווה ונמסרת לידיו בלבד. עורך הדין אינו רשאי למסור את הצוואה או כל עותק ממנה ליורשיו של המצווה, כך שכל האמור בצוואה נותר חסוי עד למותו של המצווה. היחיד שרשאי לחשוף בפני היורשים את האמור בצוואה הוא המצווה, והדבר נתון לשיקול דעתו בלבד. צוואה שהופקדה אצל הרשם לענייני ירושה עד מותו של המצווה מהווה ראיה לכאורה כי המצווה בה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה.